6:37 בבוקר- "אבא? אבא? אבא? אבא? אבא". מתחילים את הבוקר.

קיבלתי שבע דקות על חשבון הברון הקטן. זה יהיה בוקר עלהכיפק.

פיהוקים קלים, התגרדויות של בוקר, עצירה לאסוף את הגמד והולכים להתקלח.

עומרי יושב מחוץ לאמבטיה עם הצעצועים ואני במקלחת. מידי פעם מסיט וילון לראות מה הוא זומם.

מסיט, הוא מכניס קוביות לקופסא.

מסיט, הוא מוציא את הקוביות.

מסיט, הוא שוכב על הבטן עם הפנים לדלת המראה של הארון. מוציא לשון ועושה פרצופים.

אחרי כמה דקות עולה ריח חזק של חבילה של בוקר. משהו טוב.

מסיט, עומרי עשית? אין תשובה מן הסתם, הוא עסוק מול המראה.

עומרי בוא אלי. עומרי. עומרי בוא אתה נכנס איתי למקלחת. עומרי.

הוא מתיישב ומסתכל עלי.

טוב, אני אסיים להתקלח. לא. מה זה הריח הזה? איייף. הילד צריך שטיפה.

עומרי בוא לכאן בבקשה.

מסתכל עלי. מסתכל למטה ושולח יד לבין הרגליים. לא שוב!

טוב, לפחות הפעם הידיים שלו מלאות בזה ולא שלי.

עומרי לא לזוז. מסתכל מחייך ודופק עם היד על השטיח. לא השטיח שוב!

עומרי גש הנה. הוא מחייך ושולח יד לאסוף עוד.

עומרי! הוא מוחא כפיים. לא שוב הרצפה! הסל כביסה!

נו עומרי. הוא דופק עם הידיים על המראה של הארון. לא שוב המראה!

טוב יוצא החוצה נוטף מים כדי לאסוף את הגמד נוטף הקקי.

הוא מסתכל עלי, מסתכל על היד שלו ודוחף לפה….אייייכס לא שוב ה…. אה, רגע כזה עוד לא היה לנו.

אוסף אותו מהרצפה. מכניס אותו ככה עםהבגדים והכל יחד איתי לאמבטיה. לקח מהפעם הקודמת.

מורידים את הבגדים והחיתול באמבטיה. איזה ריח יא חביבי יא עומרי. מה אכלת?

שוטף לו את כל הגוף. הוא מלפני ופתח הביוב מאחורי כל מה שיורד ממנו עובר דרכי בדרך לביוב…עוד לקח לפעם הבאה.

אתנחתא פילוסופית – למה אנחנו טורחים לאכול תירס אם הוא לא מתעקל?

מסיימים, מתנגבים, מתלבשים.יושבים לאכול ארוחת בוקר.

איייף הריח הזה לא עובר בקלות. אה…החיתול עוד באמבטיה. זורק לפח. ממשיכים להתארגן לגן. כלום לא עוזר. זה פשוט ריח חזק. שם את החיתול בשקית, קושר ומחזיר לפח. עוזר קצת. יאללה הולכים לאוטו. זורקים את הזבל עם הקקי בדרך. לא להאמין איזה ריח. מזל שלא פגשנו שכנים.

נכנסים לאוטו. שיהיה בריא הילד הזה, איזה אפטר שוק. אני כבר לא יודע אם זה באמת ריח שנשאר או שאני כבר מדמיין. פותח חלונות, שיהיה. נעים בחוץ. מגיעים לגן. מעביר אותו לגננת מנשק אותו לשלום והולך.

פתאום קריאה ״אבא של עומרי, בוא רגע בבקשה״. מסתובב וחוזר. ״מה יש לילד בשיער?״

שיייייייייייט.

אחד הבקרים של שבת.

אני ועומרי קמים לתוך סדר בוקר רגיל – מקלחת, אוכל, החלפת בגדים וחיתול.
אחרי האוכל משכיב אותו על הספה בשביל להחליף לו חיתול.
במאית השניה אני יכול לדעת שלא מדובר פה במשלוח רגיל.
תחושה של רטיבות חצי מוצקה ביד כבר מביאה אותי למסקנה שהיתה לנו פה זליגה.
מבט חטוף מגלה שאכן זליגה… החיתול לא עמד בעומס.

עכשיו העומס על הספה.

עומרי מבסוט. עכשיו גם נמרח.

כיף.
מנסה לצמצם נזקים. אוסף את הילד עם החבילה וקצת מהזליגה ביד.

מדהימה אותי הקלות הבלתי נסבלת שבה אני אוחז בצואה בידיים חשופות.
רצים לאמבטיה.
זוית אחיזה לא נכונה, חוסר תשומת לב והזליגה ממשיכה גם על השטיח.

עוד צעד וגם לרצפה.
נעצר לשניה לאמוד נזקים.

עכשיו גם דרכתי בזה.  יופי.

החיתול נופל. נטפל בזה אחר כך.
ממשיכים בדרכנו, מגיעים לאמבטיה.
ביד אחת עומרי הזולג . ביד השניה מפשיט ממנו את החולצה.
גם החולצה מלאה אז בזמן ההפשטה נמרח גם על הראש שלו.
עכשיו ביד אחת עומרי מרוח וביד שניה הבגד. באמבטיה.
אני אצליח לקלוע את החולצה לכיור? לא. גם את המראה ננקה אח״כ.
יד אחת פנויה לפתוח את הברז בזמן שהוא מוצמד לדופן האמבט כדי לא להחליק.
מים בטמפרטורה מתאימה, התחת שלו מתחת למים שאר הגוף רוכן קדימה.

עם האצבע הוא מצליח לצייר עם מה שנמרח קודם על דופן האמבט. ילד מוכשר.
נקיון יסודי, זרם על טורבו, כמויות מסחריות של סבון.

מסיימים ומתייבשים.
חוזרים לסלון בזהירות, נמנעים מהמוקשים שהשארנו בהלוך.

מתלבשים.
הילד נקי.

אבא אומד נזקים.

הערכות מחדש לקראת המשך טיפול במצב.
מנקה ספה (כיסוי לכביסה), מנקה שטיח, רצפה, עוד רצפה, אמבטיה, מראה, כיור כולל פינוי ידני של מה שלא עובר בפתח הביוב, חולצה של עומרי.

זהו. הכל נקי.
שיט!

איפה החיתול? בסלון….

איפה עומרי? גם….