מכירים את התופעה הזאת שאנשים זרים ברחוב מעירים לכם על אופן השימוש שלכם בילדכם ?

"תלביש אותו, קר לו", "תפשיט אותו, חם לו", "למה אתה שם אותו במנשא הזה? הוא לא נושם!". כולם ברחוב פתאום אמא שלך.

אז אני לא הכרתי.

כלומר, לא מקרוב, רק מסיפורים של חברים ואפילו של אשתי.

אני, לא יודע איך, מעולם לא נתקלתי בשומרונים הטובים הללו.

עד לפני שבועיים בערך, באיזה יום שישי.

טיילתי לי ליד הבית עם הכלבה ביד והילד במנשא על הגב.

עשינו טיול ארוך וקצת גלשנו לשעת האוכל.

אצל עומרי שעת האוכל היא קדושה.

בנימוס של ילד חצי אשכנזי, הוא הודיע לי שהגזמתי והתחיל להתלונן קצת ולבכות.

מכיוון שעם עומרי ואוכל לא מתעסקים, שמתי פעמיי לכיוון הבית לשחוט לו איזו בננה ושיבולת שועל לארוחת צהריים.

בדרך, מאחורי, אני שומע קול שמאוד הזכיר לי מורה שהיתה לי בכיתה ז': "הילד בוכה".

בהתחלה לא התייחסתי.

מאז העצה שקיבלתי מאחי הגדול, בדרך לבקו"ם, אני לא מסתובב למישהו שצועק "חייל !", אלא אם קרא בשמי במפורש.

"הילד בוכה, אתה לא שומע ?", נשמע שוב קול של רותי המורה מאחורי.

כנגד כל האינסטינקטים שלי… הסתובבתי לראות מה העניין.

"אתה לא שומע ? הילד בוכה !" אמרה אישה חמורת סבר שהחזיקה בבעלה שנראה גם הוא קצת חמור.

"מה ?", שאלתי כאילו לא שמעתי אותה בפעמיים הקודמות.

"הילד שלך בוכה. אתה לא שומע ?", חזרה החמורה על עצמה והצביעה על הגב שלי.

"איזה ילד ?" שאלתי בתמיהה.

היא היססה רגע, כי לא הבינה ושוב הצביעה לי על הגב, "מה, מה איזה ילד ? זה !".

עכשיו היא כבר עמדה ממש לידי.

"מה…?" עשיתי את עצמי לא מבין.

היא כבר התעצבנה… "הילד ! על הגב שלך ! הוא בוכה !".

(בשלב זה, עומרי כבר הפסיק לבכות ונראה לי שגם לו כבר התחילה לעלות הסנטה מריה על המשוגעת הזו…)

הצצתי אחורה, כאילו מחפש לראות מה על הגב שלי, וכשראיתי את עומרי עשיתי עצמי נבהל,  "אוי ! איכס ! מה זה ?", התחלתי לעשות תנועות של אדם שאמרו לו שיש לו ג'וק על הגב, "מה זה ? שיט ! אוי… כמה זמן אני מסתובב עם זה על הגב… ? אוי… שיט, מה זה? אוף, עכשיו כביסה ו… אוי נו!", וככה, תוך כדי הליכה מהירה וקולות בהלה וגועל, התרחקתי מהמשוגעת והודתי לה שהעירה את תשומת ליבי לדבר הזה שנדבק לי לגב.

הספקתי רק לראות את מבטה המופתע בזמן שהתרחקתי. אולי כוונותיה היו טובות ואולי, כמו המורה שלי מכיתה ז', היא רק רצתה לגעור במישהו.

בכל מקרה אני חושב שאם זרים ברחוב לוקחים על עצמם לחנך אותי לשיטתם אז לי מותר לחנך אותם חזרה לשטותי.